פסק-דין בתיק ת"א 3891/06

1. כללי

לפניי שלוש תובענות שהדיון בהן אוחד. שלוש התובענות עוסקות בעניינים הקשורים בבית המצוי ברחוב רבי עקיבא 20 בירושלים. הבית מונה ארבע דירות, בהן גרים רות ואסתר ביהם (להלן - "ביהם"), אברהם פריד (להלן - "פריד"), תמרה טמיר (להלן - "טמיר", ולאה הלנר (להלן - "הלנר"), אשר הלכה בינתיים לעולמה. להלן אכריע בכל אחת מן התובענות.

ת.א. 3891/06 ביהם נ. פריד וטמיר

2. התביעה

מדובר בתביעה כספית שהגישו ביהם נגד פריד וטמיר (אמנם התביעה מתייחסת גם להלנר, אולם כאמור בהחלטתי המקדמית מיום 20.7.08, התביעה נגד הלנר איננה טעונה עוד את הכרעתי). על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 1998 נתגלתה רטיבות בדירת ביהם, אשר מצויה בקומת הקרקע של הבית. ביהם ביקשו לתקן את מקור הרטיבות, ברם פריד וטמיר התנגדו לכך ומנעו את התיקון. כיוון שכך, הגישו ביהם תביעה אשר נדונה לפני כב' השופטת מלכה אביב (ת.א. 18212/99, להלן - "ההליך הקודם"). בתביעתן עתרו ביהם לצו עשה אשר יחייב את פריד וטמיר לתקן מדרגות חיצוניות וקיר החיצוני שדרכם חדרה הרטיבות לדירתן, ולחילופין שיחייבם לאפשר לביהם לבצע את התיקון בעצמן ולהשתתף עימן בעלותו. את תביעתן השתיתו ביהם על הטענה, שאיננה שנויה במחלוקת, לפיה המדרגות והקיר הינם רכוש משותף שכל דיירי הבית מצווים באחזקתו התקינה. כמו כן, תבעו ביהם פיצוי בסך של 20,000 ש"ח בגין עגמת הנפש ואובדן דמי שכירות שנגרמו להן עקב הרטיבות. ביום 30/12/04 ניתן פסק דין בגדרו התקבלה תביעת ביהם. בית המשפט נתן צו עשה כמבוקש, וכן פסק לטובת ביהם פיצויים בסך של 20,000 ש"ח. בהמשך לפסק הדין תוקן מקור הרטיבות בחודש פברואר 2005 (ראו - סעיף 12(א) לכתב התביעה). בתביעה שלפניי תובעות ביהם פיצוי בסך של 20,000 ש"ח בגין כל אחת משש השנים שחלפו מאז שהוגשה התביעה שנדונה בהליך הקודם ועד שתוקנה הרטיבות, ובסך הכל סך של 120,000 ש"ח.

3.      טענות פריד וטמיר

פריד טוען כי בשנים 2002-1998 הוא לא התגורר בבניין אלא השכיר את דירתו, ולכן הוא לא ידע כלל על בעיית הרטיבות. פריד מוסיף וטוען, כי הרטיבות חדרה לדירת ביהם מהמדרגות החיצוניות אשר מובילות לדירת טמיר, ומאחר שמדרגות אלה רחוקות באופן יחסי מדירתו, הוא לא היה יכול לדעת על בעיית הרטיבות. פריד טוען כי כאשר החל ההליך הקודם הוא הצהיר שאין לו התנגדות לתיקון מקור הרטיבות, ומי שהכשילו את התיקון היו דווקא ביהם, שסירבו לגישור ולכל הצעה אחרת שתכליתה היתה לפתור את בעיית הרטיבות עד להכרעה סופית בהליך. פריד מציין, כי לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם הוא לא הכשיל את ביצוע התיקון, והעובדה שהתיקון בוצע רק חודשיים לאחר פסק הדין נעוצה במחדלי ביהם.

4. טמיר טוענת כי ביהם לא הביאו ראיות להוכחת נזקיהן. טמיר טוענת כי העיכוב בתיקון הנזילה נובע ממחדלי ביהם, אשר סירבו להצעת טמיר בהליך הקודם, לפיה ביהם יתקנו על חשבונן את מקור הרטיבות ואילו הצדדים ימשיכו להתדיין בשאלה על מי מוטל הנטל לממן את התיקון.

דיון והכרעה

5.   על מנת להכריע בשאלה האם פריד וטמיר הכשילו את תיקון הרטיבות אין מנוס מסקירת ההליכים שהתקיימו בפני כב' השופטת מלכה אביב.

התביעה שנדונה לפני כב' השופטת אביב הוגשה ביום 26/08/99. ביום 30/12/99 התקיים דיון בבש"א 11176/99 (נספח א' לתצהיר טמיר), בגדרו נדונה בקשת ביהם למתן צו עשה זמני שיורה על תיקון מקור הרטיבות. בפרוטוקול נרשם מפי ב"כ המשיבים (פריד וטמיר) כי:

"אנו מבקשים להיכנס למקום ולראות אם אכן קיימת נזילה, כהליך ביניים, נסכים כי המבקשות (ביהם - א.ר.) תתקנה את הנזילה על חשבונן, ולאחר מכן הסכסוך יהיה סכסוך כספי"

עמ' 2 ש' 25-24).

בתום הדיון החליטה כב' השופטת אביב לקיים ביקור במקום. הביקור התקיים ביום 09/01/11 ובפרוטוקול הביקור (נספח ב' לתצהיר טמיר), נרשם כי:

"הצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט כי המבקשות (ביהם - א.ר.) תזמנה את האדם אשר ביצע לאחרונה את איטום הגג כדי לקבוע אם הנזילה אכן מאותו קיר. אם כן יבצע את איטום הקיר והמבקשות תישאנה בעלות התיקון".

בהמשך לכך, הזמינו ביהם את קבלן האיטום לוצאטו, אשר ביקר במקום ביום 10/01/00. בסיום הביקור כתב לוצאטו (נספח א' לתצהירו), כי קיימת בעיית איטום באזור שבו מתחברות המדרגות לקיר המבנה, וכן קיימת בעיה כתוצאה מהיקוות מים על הפודסט שבראש אותן מדרגות. בהמשך לכך הציע לוצאטו, במסמך נוסף מיום 13/01/00 (נספח ב' לתצהיר לוצאטו), כי הוא יאטום את הקיר הנ"ל, ובנוסף יפרק את המדרגות, יצוק מתחת להן בטון ויחזירן למקומן. המלצת לוצאטו בדבר איטום הקיר בוצעה, ולעומת זאת המלצתו לפרק את המדרגות נדונה ביום 24/02/00 (ראו - פרוטוקול שצורף כנספח ד' לתצהיר פריד). בדיון התנגדו פריד וטמיר לביצוע התיקון במדרגות, בטענה שאותו חלק של דירת ביהם אשר נמצא מתחת למדרגות נבנה שלא כחוק. בסיום הדיון קבעה כב' השופטת אביב כי היא איננה מתירה את פירוק המדרגות, מן הטעם שנושא זה לא עלה במכתבו הראשון של לוצאטו, ומן הטעם שהאיזון הראוי בין זכותן של ביהם שהמדרגות יתוקנו, לבין זכותם הקניינית של המשיבים, איננו מצדיק את הפירוק. במילים אחרות, כב' השופטת אביב קיבלה את התנגדות פריד וטמיר. ביום 26/03/00 ביקר לוצאטו שוב בדירת ביהם, ונוכח לדעת כי הרטיבות נמשכת, כיוון שלא התאפשר לו לפרק את המדרגות (ראו - נספח ד' לתצהיר לוצאטו). לא הובאה לפני ראיה על דיון שהתקיים בעקבות התמשכות בעיית הרטיבות, אולם בדיון שהתקיים כשנה לאחר מכן, ביום 15/02/01, החליטה כב' השופטת אביב כך:

"הצעתי לצדדים באולם לסיים תיק זה בצורה מעשית והוגנת על ידי מינוי מהנדס מטעם בית המשפט, אשר יבצע את התיקונים במדרגות וברחבת הכניסה לבית משפחת טמיר, תיקונים אשר שני הצדדים כאחד מסכימים שעליהם להיות מבוצעים כחלק משיפוץ הבית הישן בו הצדדים מתגוררים... יש להצטער על כך כי התובעים (ביהם) לא הסכימו להצעה זו, ועומדים על כך כי התיק ישמע בדרך הרגילה".

(עמ' 2 ש' 10-1).

לאור זאת, תיקון המדרגות לא בוצע עד סוף ההליך. כאמור לעיל, ביום 30/12/04 ניתן פסק דין בהליך העיקרי, בגדרו פסקה כב' השופטת אביב כי על טמיר ופריד לאפשר את תיקון הנזילה ולשלם לביהם פיצוי בסך של 20,000 ש"ח, ובעקבות פסק הדין תוקנו המדרגות בחודש פברואר 2005.